עידן

ג׳וני.

יום עבר מההלוויה ואני פשוט לא מצליח לעכל את זה. אתה כל הזמן במחשבות ואני פשוט לא מבין למה ואיך. איך זה שאתה כבר לא איתנו (לפחות פיזית). איך זה שלא הצלחנו להיפגש שוב בתקופה האחרונה החברים מאודיוקודס, וכל פעם היה משהו אחר שלא הסתדר.

אתה באמת אחד האנשים שהכי נכנסו לי ללב בחיים הבוגרים שלי. וכנראה שלא רק ללב שלי, אם כל כך הרבה אנשים היו שם בהלוויה שלך.

היה לנו כל כך הרבה חוויות יחד וכל כך הרבה דברים מזכירים לי אותך. אתה באמת היית חבר אמיתי.

לימדת אותי מה זה ריבאר בפעם הראשונה, איך היינו אוהבים ללכת לביג בימי שישי ולשבת על Reshape. אני גם תמיד אזכור איך הסתלבטת עליי שאני קונה מיליון אוזניות ולא קונה אירפודס. בסוף קניתי והשאר היסטוריה (כמובן שצדקת, ומאז יש לי גם אייפון, מק, וגם את השעון — אתה בטח גאה בי). אפילו את אודיוקודס עזבנו ביחד: עזבתי, ואתה אחרי חודש החלטת להצטרף אליי, כאילו כדי להקל עליי את העזיבה.

אני לא אשכח בחיים את התקופה שהיינו נוסעים בימי שישי בערב כדי לתפוס שקיעות יפות עם הוויטולה (הוויאטרה) בים שכל כך אהבת. מאז תמיד שקיעות של השמש הזכירו לי אותך, כאילו אתה המצאת אותן. הן ימשיכו להזכיר לי אותך ואת האור שלך.

תמיד ידעת לחיות את החיים במקסימום, ונולדת כדי לטרוף את העולם הזה. אמרת לי ששום דבר לא ברור מאליו בחיים האלה (תופס משמעות לא קלה עכשיו), ושאתה חי כל יום כאילו הוא היום האחרון. הייתה לך גישה חיובית להכל, ופשוט משכת אנשים אליך כמו מגנט.

אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל נוח על משכבך בשלום אח — ותמשיך לשלוח לנו אנרגיות מלמעלה.

מאז תמיד שקיעות של השמש הזכירו לי אותך, כאילו אתה המצאת אותן. הן ימשיכו להזכיר לי אותך ואת האור שלך.

עידן

חבר לעבודה ולחיים